ביה"ד בטל תנאי פרישה של סמנכ"ל אוניברסיטת ת"א בהיקף מליון ש"ח

5.              1.              התובע, יליד שנת 1942, הועסק על ידי אוניברסיטת תל אביב על פי חוזה העסקה אישי כסמנכ"ל משאבי אנוש. הצדדים התקשרו בהסכם ההעסקה ביום 1.5.96, וביום 22.10.01 הודיע הנתבע 2 לתובע , על כוונת האוניברסיטה לסיים את העסקתו אצלה. תקופת העבודה של התובע מאז תחילתה ועד למסירת ההודעה על כוונת האוניברסיטה לסיים את ההעסקה עמדה על חמש שנים ומחצה.

6.              2.              הנתבע 2 (להלן גם- פרופ' אחיטוב או המנכ"ל), שהיה בשעתו מנכ"ל האוניברסיטה, ניהל שיחות אחדות עם התובע בנוגע לתנאי פרישתו, עד שהודיע לתובע על הסכמתו למתן הטבות כספיות שונות לרגל סיום העסקתו, וזאת, מעבר להטבות כפי שנקבעו בהסכם ההעסקה של התובע. אין חולק כי ההטבות הכספיות כפי שהסכים עליהן פרופ' אחיטוב (להלן גם- ההטבות הנוספות),עולות  במידה משמעותית על אלו שנקבעו בהסכם ההעסקה .

ביום 3.3.03 הודיעה האוניברסיטה לתובע על ביטול ההסכם בדבר ההטבות הנוספות, כך שנותרו על כנן ההטבות שבהסכם ההעסקה כפי שנקבעו למקרה של הפסקת קשרי העבודה בין הצדדים.

החלטת האוניברסיטה בדבר ביטול ההטבות הנוספות ניתנה על פי הנחייתו של הנתבע 3, שהוא נשיא האוניברסיטה (להלן גם- פרופ' רבינוביץ או נשיא האוניברסיטה). כנגד החלטה זו של האוניברסיטה הגיש התובע את תביעתו שלפנינו לאכוף על האוניברסיטה את תשלום ההטבות הנוספות על פי הסכם הפרישה. בסך הכל עומדת תביעתו הכספית של התובע בהתייחס להטבות הנוספות על סך של 971,885 ש"ח.

7.             3.             באשר לתביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3: לפי הנטען על ידי התובע בכתב התביעה, נוכח התכחשות האוניברסיטה להסכם עימו בדבר תנאי פרישתו, ומשהמנכ"ל הציג את ההסכם כהסכם מחייב לכל דבר ועניין, יש לחייב את המנכ"ל באופן אישי בפיצוי על כל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתכחשות האוניברסיטה להסכם שנחתם על ידו. נציין כי אין התובע חוזר על הטענה הזו בסיכומיו. שם הוא טוען כי המנכ"ל סייע לאוניברסיטה להפר את ההסכם עימו. טענת התובע כנגד נשיא האוניברסיטה הינה "לגרם הפרת חוזה", באשר לטענתו, נשיא האוניברסיטה הוא שגרם להפרת הסכם הפרישה שבינו לבין האוניברסיטה, ועליו החובה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מן ההפרה.

8.             4.             האוניברסיטה טוענת כי לתובע הוענקו הטבות כספיות חריגות בעלות ערך כלכלי עצום שאין התובע זכאי להן. לטענתה, היא הייתה רשאית לבטל את ההטבות הנוספות ואין לאכוף עליה את תשלומן. לטענתה, המסמך  ובו כלולות ההטבות הנוספות (להלן- מסמך ההטבות הנוספות או הסכם הפרישה) נחתם בחריגה מסמכות עקב הטעיה ו/או טעות, תוך הפרת חובת האמונים וחובת תום הלב שחב התובע כלפי האוניברסיטה. כמו כן, מסמך ההטבות אף מנוגד לתקנת הציבור ועל כן הוא בטל. משלא קמה לתובע זכות לאכיפתו של המסמך, ממילא אין הוא זכאי לסעד כספי מאת כל אחד מן הנתבעים.

9.              5.               העובדות הרלבנטיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כפי שהן עולות מן התיק הן כדלקמן:

א.      א.      מאז 1.5.96 הועסק התובע על ידי האוניברסיטה כסמנכ"ל משאבי אנוש על פי הסכם העסקה (צורף כנספח א' לתצהיר התובע). לפני כן שימש התובע במשך מספר שנים בתפקיד דומה במכון וייצמן.

ב.      ב.      ביום 22.10.01 נקרא התובע לפגישה אישית עם מנכ"ל האוניברסיטה פרופ' אחיטוב. בפגישה הודיע לו המנכ"ל על החלטת האוניברסיטה לסיים את העסקתו. באותה שיחה ציין המנכ"ל בפני התובע כי אין האוניברסיטה שבעת רצון מן האופן שבו הוא ממלא את תפקידו, ולעניין זה הוזכר שמו של נשיא האוניברסיטה כמי שאינו מעריך את תפקודו של התובע (ס' 7 לתצהיר התובע). נציין לענין זה כי לטענת התובע, העסקתו הופסקה לאור החלטת האוניברסיטה לבטל את תפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש, כשרק ברקע עמד חוסר הערכה לתפקודו.

ג.        ג.        ביום 4.11.01 התקיימה פגישה בין התובע לבין פרופ' אחיטוב לדיון במועד הפרישה ותנאיה. התובע פרש בפני פרופ' אחיטוב את המצוקה שלטענתו נקלע אליה עקב המצב ונוכח גילו המתקדם, וביקש להתחשב בו כך שיקבל תנאי פרישה הוגנים. בסיום הפגישה ביקש אחיטוב מן התובע להכין טבלה המרכזת את הזכויות להן הוא זכאי על פי הסכם העסקתו ואת בקשותיו להטבות שמעבר לזכויות על פי ההסכם ההעסקה. התובע הכין טבלה על פי המבוקש. מפאת חשיבותם של הנתונים שבטבלה לצורך הבנת התשתית העובדתית העומדת ביסוד המחלוקת שבין הצדדים בהליך זה, , נציג כאן את הטבלה, כפי שהוכנה על ידי התובע, בשעתו כלשונה (נספח ג' לתצהיר התובע):